<h1>שערי תשובה לרבינו יונה שער ראשון</h1>
<h2>דף יב:</h2>
והמדרגה העליונה בזה, שיכלם האדם על עונותיו מלפני השם יתברך. וענין ההכלמה, ההרגשה בבושה והשתנות זיו פניו, כענין שנאמר (תהלים סט, ח) כסתה כלמה פני. ובכל מקום תראה הכלמה נזכרת אחר הבושה, כי היא יתרה מן הבושה, (ירמיה יד, ג) בשו והכלמו, (ירמיה לא, יח) בשתי וגם נכלמתי. ובראות החוטא כי השם יתברך מעביר על עונו ומאריך לו ואיננו נפרע ממנו ולא כחטאיו עשה לו, ולא כעונותיו גמל עליו, יוסיף בושה בלבבו, כי הלא החוטא למלך בשר ודם ובוגד בו והוא מכפר לו, יבוש ממנו. וכן כתוב (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה העושה דבר ומתביש ממנו, מוחלים לו על כל עונותיו. וכן מצינו בשאול שאמר (שמואל א כח, טו) ולא ענני עוד גם ביד הנבאים גם בחלומות, ולא הזכיר אורים ותמים, כי נתביש להזכירם, מפני שהרג אנשי נוב עיר הכהנים. ואמר לו שמואל (שם שם, יט) ומחר אתה ובניך עמי. עמי, במחיצתי. וישיג אדם מדרגת הבושה בהתבודד לחשוב בגדולת השם, וכמה רבה רעת הממרה את פיו, ובזכרו תמיד כי ה' רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו.
<h2>דף יט.</h2>
ולא ימצא אחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אשר הם ישנים שוכבים, ולא ישיבו אל לבבם, ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם. ויש מהם נדחים מעל השם ברוך הוא, לא יאמינו לענש החטא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם ראית תלמיד חכם שעבר עברה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, כי (באמת) [ודאי] עשה תשובה.
<h2>דף כח:</h2>
העיקר הששי, הבושה, כענין שנאמר (ירמיה לא יח) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. והנה החוטא יבוש מאד לעבור עבירות לפני בני אדם, ויכלם אם ירגישו ויכירו בעבירותיו, ואיך לא יבוש מן השם יתברך, ואין זה, כי אם לפי היות השם יתברך רחוק מכליותיו, על כן יבוש מן הנבראים ולא יבוש מן הבורא יתברך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בשעת פטירת רבן יוחנן בן זכאי אמרו לו תלמידיו, רבינו ברכנו, אמר להם, יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו, רבנו, עד כאן ולא יותר, אמר להם, הלואי, תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר, לא יראני האדם.
